פסק-דין בתיק ת"א 88861/99

1.         הבנק התובע הגיש תובענה לפי סדר-דין מקוצר נגד הנתבעים, לתשלום 17,600 ש"ח לערך בגין יתרת חובה שנצברה בחשבונם המשותף. החשבון נפתח בשנת 1994 והלוואות שהועמדו בו (האחת - לפריסת חוב והאחרת לרכישת רכב), לא הוחזרו חרף דרישות הבנק.

            הנתבעים לא התגוננו כלפי התובענה ועל כן ניתנו נגדם פסקי-דין. הנתבעת עתרה ביום 29.6.00 לביטול פסק הדין ובקשתה נענתה (ראו ההחלטה מיום 19.7.01 בבש"א 118348/00). לאחר מכן, עתרה היא למתן רשות להתגונן כלפי התובענה ובקשתה זו נענתה אף היא (בש"א 123405/01), תוך שנקבע כי תצהירה התומך בבקשה המתוקנת למתן רשות להתגונן יהווה כתב הגנה.

2.         מכתב ההגנה האמור, עולה כי טענות ההגנה של הנתבעת הן כדלקמן:

(א)       אכן בשנת 1994 נפתח חשבון הבנק המשותף ע"י הנתבעים. הנתבעת ידעה כי לכל אחד מבעלי החשבון (היינו: הנתבעת ובעלה) יש זכות לחייב החשבון בנפרד. עם זאת, בעת פתיחת החשבון וידאה הנתבעת עם פקיד הבנק שנכח ועם האחראי עליו, כי זכותו של כל אחד מבעלי החשבון לביצוע פעולות, מתייחסת לפעולות שוטפות ורגילות. לנתבעת נאמר, לדבריה, שאם אחד מבעלי החשבון ירצה לבצע פעולה חריגה (כמו הלוואה גדולה) - כי אז יהא צורך בשתי חתימות.

(ב)       והנה, חרף ההרשאה (הנטענת), פעל הבנק בניגוד לאמור לעיל והעמיד שתי הלוואות בחשבון, לבקשת הנתבע וללא ידעת הנתבעת. הלוואה אחת ניטלה בשלהי חודש דצמבר 1995 בסכום של 55,000 ש"ח והלוואה נוספת ניטלה בשלהי חודש מרס 1996 והיא נועדה לאפשר לנתבע לרכוש רכב.

            יתר על כן. הלוואות אלה ניתנו לנתבע בשעה בה יחסי הנתבעת והנתבע עלו על שרטון והם אף חיו בנפרד.

(ג)        מתחילת הליך הפירוד בשנת 1996, פנתה הנתבעת לפקידי הבנק ויידעה אותם לגבי המצב ביחסי הנתבעת והנתבע. היא אף ביקשה מספר פעמים למחוק את שמה מן החשבון המשותף ובכך להסיר מעצמה כל חבות כספית או אחרת, שכן הנתבעת והנתבע לא ניהלו משק בית משותף וחייהם המשותפים הגיעו לקיצם. תשובת פקידי הבנק הייתה שאין לנתבעת מה לדאוג והפקידים יסבו את תשומת לב המנהל למצב היחסים שבין הנתבעת לבין הנתבע.

(ד)       הבנק הנתבע עיקל כספים שהגיעו לנתבעת ממכירת הדירה המשותפת לה ולבעלה. דירה זו מומשה בגדרי הליכי כינוס שננקטו בבית המשפט לענייני משפחה (ללא קשר להליך הנוכחי), שמטרתם הייתה מכירת הדירה וחלק התמורה בחלקים שווים בין הנתבעת לבין הנתבע. הדירה נמכרה תמורת 75,000 דולר (לאמור כ-225,500 ש"ח). ברם, מתוך סכום זה נזקף רק סך של 106,000 ש"ח לכיסוי החוב נשוא התובענה.

            לנתבעת הסתבר כי הנתבע המחה לבנק התובע את זכויותיו בכספי התמורה, עובדה שאפשרה לבנק להעביר כספים אלה לכיסוי חוב אישי של הנתבע שנבע מחשבון אחר שניהל בבנק (חשבון שנפתח בחודש אפריל 1996), ללא ידיעת הנתבעת. לשיטת הנתבעת, לו הועברו כל כספי תמורת מכירת הדירה לכיסוי החוב בחשבון המשותף - היה בהם כדי לכסות את מלוא החוב והייתה נותרת חלק מן התמורה בידי הנתבעת.

(ה)       נודע לנתבעת כי הרכב שנרכש ע"י הנתבע בכספי ההלוואה בסך 55,000 ש"ח שניתנה לו מן החשבון המשותף - מומש ע"י הבנק. כספי המימוש נזקפו לזכות חשבונו האישי של הנתבע בבנק, תחת זקיפתו לחשבון המשותף (נשוא התובענה).

(ו)        מעשיו האמורים לעיל בס"ק (ד) ו-(ה) של הבנק, גרמו להגדלת יתרת החובה בחשבון המשותף עם השנים. זאת עוד: הבנק מימש חסכונות של הנתבעת ואף המשיך לפעול נגדה בהליכי הוצל"פ (עד אשר בוטל פסק הדין שניתן נגדה בתיק דנן). למעשה, גזל הבנק את כספי הנתבעת, ואילו היה כסף זה מושקע באופן הסולידי ביותר - היה בו כדי לתת לנתבעת פירות יפים.

(ז)        לשיטת הנתבעת, עיון בתדפיסי ההוצל"פ מלמד שנגבו מהנתבעת סכומים בלתי סבירים בגין שכ"ט עו"ד וריביות.

(ח)       מכל הטעמים דלעיל, סוברת הנתבעת כי על הבנק התובע להפנות את תביעתו כלפי הנתבע בלבד, לו הוענקו ההלוואות.

3.         למעשה, ניסתה הנתבעת להרחיב את טענותיה בתצהיר עדותה הראשית (ראו למשל הנטען בסעיף 17 לתצהירה והנטען בסעיף 29 לתצהירה). אלא שהדבר נתקל בהתנגדות ב"כ הבנק (ראו עמ' 8 שורה 15 וכן עמ' 10 שורה 4). הפלוגתאות אשר צריכות הכרעה הן אפוא כדלקמן:

(א)       האם הובטח לנתבעת כי זכותו של כל בעל חשבון ליתן הוראות לבנק בנפרד, מתייחסת לפעולות שוטפות בלבד ואיננה מתייחסת להלוואות או לפעולות חריגות. לעניין זה קיימא לן ת/2, ממנו עולה שההרשאה שניתנה לבנק הייתה לפעולות של כל בעל חשבון בנפרד, לרבות לעניין ההלוואות. הנתבעת היא זו הנושאת אפוא בנטל ההוכחה בסוגייה זו, הן מן הטעם שהיא חפצה להראות שהושגה הסכמה שאינה תואמת את זו שהועלתה על הכתב (ת/2) והן מן הטעם שהמדובר הוא בטענה המקדמת את עניינה של הנתבעת והמצוייה בידיעתה המיוחדת. ניתן אף לומר כי טענתה הנוכחית של הנתבעת נמנית על משפחת ההודאה וההדחה: אמנם כן, לפי ת/2 הוסכם שכל אחד מבעלי החשבון יוכל ליתן לחוד הוראות לבנק, אלא שהוסכם, בנוסף ובעל-פה, שההוראות אינן חלות לגבי הלוואות ופעולות חריגות;

(ב)       האם ביקשה הנתבעת במהלך שנת 1996 להסיר מעצמה כל חבות ולהימחק מן החשבון ומה עלה בגורל בקשתה זו;

(ג)        אופן חלוקת כספי מכר הדירה - האם היה הבנק חייב לעשות שימוש בכספים אלה לשם זיכוי החשבון המשותף תחילה, אם לאו.

4.         לא נעלם מעיני כי מלכתחילה, העלתה הנתבעת טענות אף לעניין מימוש הרכב ואופן השימוש בכספי המימוש (קרי: העברתם לחשבונו האישי של הנתבע במקום לחשבון המשותף). אלא שבחקירתה הנגדית חזרה בה הנתבעת מטענותיה לגבי הרכב:

"ש.  את יודעת שהבנק מימש את הרכב, לאיזה חשבון הוזרמה תמורת המימוש, לחשבון המשותף או לחשבון של הבעל?